רש"י על סוטה ט״ז

1 אינו צריך - לרבות בית העולמים:

2 ומה טומאה קלה - ליכנס בטומאת הגוף למקדש שאינה במיתת ב"ד אלא כרת לא חלק הכתוב בין מקדש למשכן שנאמרו בפרשת פרה אדומה שני פסוקים כי את מקדש ה' טמא כי את משכן ה' טמא במדבר יט:

3 לא כל שכן - שהושוו מקדש ומשכן לבודקה ולבערה מתוכן:

4 א"כ מה ת"ל בקרקע שלא יביא מתוך קופתו - לתוך כלי ויכניס להיכל אלא מקרקעיתו יטול ואם אין שם יביא ויניח שם ואח"כ יטלנו ונתקיים אשר יהיה ונתקיים בקרקע כדדרשינן לעיל ובספרי לא תני הכי להך ברייתא ואומר אני מדרש שני הוא בפנים אחרים: פלוגתא דב"ש וב"ה בשחיטת חולין דף פח: גבי כיסוי הדם אליבא דב"ה דאמרי אפר קרוי עפר דכתיב במדבר י״ט:י״ז ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת וב"ש אומרים עפר שריפה נקרא עפר סתמא לא אקרי:

5 הכא בקרקע המשכן כתיב - וקרא יתירא הוא דהא אתרבי מאשר יהיה דאין צריך לחופרו משם הילכך למעוטי אפר אתא ולמידרש דבעינן דומיא דקרקע המשכן:

6 עוקבת - מקפחת את עקבו מעמדו ועוקרת בג' מקומות הלכה למשה מסיני באה ועוקרת את הפסוק:

7 התורה אמרה בעפר - לענין כסוי הדם ולא הכשיר דבר אחר:

8 והלכה בכל דבר - שכתבו עליו על עלה של זית על הנייר ועל הלוח:

9 התורה אמרה תער - לא יעבור על ראשו בנזיר:

10 והלכה בכל דבר - דתנן נזיר דף לט. נזיר שגילח בין בזוג בין בתער או שספסף כל שהוא חייב וא"ת אין זו עקירה אלא תוספת איברא עקירה היא שמלקין אותו על כך ואסור להכות את ישראל בחנם שהרי אמרה תורה דברים כ״ה:ג׳ לא יוסיף פן יוסיף ואע"ג דבכולהו קראי דרשי' בשחיטת חולין דף פח: ובגיטין דף כא: ובנזיר דף לט: לר' ישמעאל לא משמע ליה קראי דוכתב לה דמרבינן מיניה לרבות כל דבר דריש ליה בכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף כדדרשינן לה התם וכן כולן אלא אהלכה למשה מסיני סמכינן וקראי אסמכתא בעלמא הוא הלכך שאר מדרשים ריבויין דכל התורה כולה לא חשיב להו ר' ישמעאל כהלכה עוקבת מקרא אלא הני תלת ובמסכת קידושין ירושלמי מצאתי משנה זו דר' ישמעאל ואין תער מן השלשה אלא מרצע והכי תניא התם התורה אמרה ספר והלכה בכל דבר התלוש התורה אמרה עפר והלכה בכל דבר המגדל צמחים התורה אמרה מרצע והלכה אמרה אפי' סול וסירה והוא נראה בעיני מאד דהך דתער מוספת הוא:

11 התורה אמרה ספר - לענין גט כריתות:

12 והלכה בכל דבר - המגדל צמחים כגון הגיר והזרניך והסיד וחרסית ולבינה שכתשה:

13 ואם איתא - דאפר נמי כשר ליחשב נמי דבהא הלכה עוקבת מקרא דהתורה אמרה עפר והלכה אמרה אף אפר וממשמעותיה לא משמע לן דהא לרבי ישמעאל. עפר לאו ממשמעותיה ממש נפקא ליה לענין כיסוי הדם:

14 תנא ושייר - לא חשבינהו לכולהו מקומות:

15 שייר מצורע - בתגלחת שניה שהוא צריך שני תגלחות דכתיב וכבס המטהר את בגדיו וגו' והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו וגו' בתגלחת ראשונה לא כתב כלל ופרט אלא את כל שערו סתם דמשמע כל גופו זרועותיו ושוקיו ובית השחי שיהא כל גופו חלק כדלעת ובתגלחת שניה כתוב בכלל ופרט דמשמע מקום כינוס שיער שיהא שם קיבוץ שיער הרבה למעוטי זרועותיו ושוקיו שאינו מכונס ונראה למעוטי בית השחי:

16 שיער הרגלים - דאותו מקום ולישנא מעלייתא נקט:

17 והלכה מגלח כולו כדלעת - אף בתגלחת שניה קתני דמגלח כל גופו:

18 כדתנן - במסכת נגעים פי"ד מ"ב:

19 להקיף - לגלחו כולו לשון לא תקיפו פאת ראשכם ויקרא י״ט:כ״ז:

20 מעביר תער על כל בשרו - ובתגלחת ראשונה קאי:

21 ה"ג וקתני סיפא וביום השביעי מגלחו תגלחת שניה כתגלחת ראשונה ולא גרסינן יגלחנו שתהא תגלחת וכו' דלאו אקרא קאי אלא לשון המשנה ומגלחו תגלחת שניה כתגלחת ראשונה תנן בה אלמא שניה נמי כדלעת דהא תנא ליה בתגלחת ראשונה מעביר תער על כל בשרו:

22 אמר רב נחמן בר יצחק - מצורע לא שיורא הוא דכי קא חשיב הלכה עוקבת מקרא כגון ספר תער עפר דכתיב בהדיא והלכה עוקבת מוספת על המקרא:

23 רב אשי אמר הא מתניתא - דקתני מקום כינוס שיער ונראה:

24 דדריש - כל התורה כולה בכלל ופרט כדאמרינן בשבועות בפ"ג דף כו. רבי ישמעאל שימש את רבי נחוניא בן הקנה שהיה דורש את כל התורה בכללי ופרטי ור"ע שימש את נחום איש גם זו שהיה דורש כל התורה בריבויי ומיעוטי וכבר פירשתי כל משמעות כלל ופרט וריבוי ומיעוט וחילוקן במס' סוכה בפ' החליל סוכה דף נ::

25 כדלעת מני - הא דקתני מגלחו תגלחת שניה כראשונה רבי עקיבא היא:

26 מאי הוה עלה - דבעיין דלעיל אם אין שם עפר מהו שיתן שם אפר:

27 ה"ג מביא רקבובית ירק ומקדש רקבובית ירק הוא דהוי עפר וכו' ולא גרס ולא היא:

28 ומקדש - נותנו במקום והמקום מקדשו וחוזרו ונוטלו ונותנו למים:

29 עפר סוטה - דכתיב במדבר ה אל המים שיראה עליהן מדלא כתיב במים:

30 ורוק יבמה - לעיני הזקנים דכתיב לעיני הזקנים וחלצה וירקה דברים כ״ה:ט׳:

31 ואפר פרה - דגזירה שוה גמירי מהדדי עפר סוטה ואפר פרה כדלקמן:

32 אף דם צפור - של מצורע ששוחטו אל כלי חרס על מים חיים וצריך שלא יתן מים אלא כשיעור שיהא דם צפור ניכר בהן:

33 ת"ל מים - גרס ולא גרס במים דהא על המים החיים כתיב בקרא:

34 וכמה הן רביעית - כדמפרש לקמן:

35 אטביל בדם ובמים - ואפי' אין ניכר:

36 קרא אחרינא כתיב - ששוחט לתוך המים והרי הן מעורבין מעיקרא:

37 ולינקטינהו לוורידים - יאחזם בין אצבעותיו שלא יצא מהן דם:

38 גדולה ומדחת את המים - שאין מים ניכר מפני רוב הדם:

39 לא תפיק נפשך לבר מהילכתא - כל דברי חכמים שנקבעו אל תהרהר אחריהן:

40 בצפור דרור - שיערו חכמים שאין במינה גדולה שמדחה את המים ולא קטנה שנדחת מפני המים שהן רביעית:

41 הקדים עפר למים בסוטה פסול - כדכתיב ונתן אל המים אלמא מים ברישא וכתיב ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת דבעינן כסדר הכתוב בפרשה:

42 מה להלן - בסוטה מצותו לכתחילה עפר אל המים כדכתיב בה אף כאן בפרה עפר אל המים מצותו כן לכתחילה ולא תימא ונתן עליו דוקא דמשמע עפר לכתחילה:

43 ומה כאן - בפרה הקדים עפר למים כשר כדמפרש ואזיל:

44 והתם מנלן - גבי פרה דאם הקדים עפר למים כשר:

45 מים חיים אל כלי - משמע מים לצד הכלי ולא עפר חוצץ בינתיים:

46 ורבנן - דאמרי לעיל בסוטה הקדים עפר למים פסול אמרי לך בפרה נמי פסול דאל כלי דוקא דמשמע מים ברישא והא דכתיב ונתן עליו מים לערבן לאחר שנתן אפר אל המים צריך להפך המים עליו ולערבן:

47 ה"ג ואימא עליו דוקא אל כלי שתהא חיותן בכלי - ואימא עליו דוקא שיהא עפר תחילה והא דכתיב מים חיים אל כלי לאו למימרא שיהו המים לצד הכלי אלא למימר שיהא חיותן בכלי שלא יטול מן המעיין בכלי אחר ויתן לתוך זה אלא בכלי זה ישאבם מן המעיין:

48 מה מצינו בכל מקום - בסוטה:

49 מכשיר למעלה - עפר הוא המכשיר את המים לבדוק אותה וכן דם צפור של מצורע שמכשיר את המים להזאה אף כאן עפר מכשיר את המים: